הפרעת דחק פוסט טראומטית – Post-Traumatic Stress Disorder

הפרעת דחק פוסט טראומטית – Post-Traumatic Stress Disorder

קריטריונים לאבחון – למבוגרים, מתבגרים, וילדים מעל גיל 6.

A.    חשיפה ממשית או איום ב: מוות, פגיעה פיסית משמעותית או אלימות מינית, באחת או יותר מהדרכים הבאות:  

1.       חווה את האירוע באופן ישיר

2.       היה בעצמו עד לאירוע בעת שהאחר נחשף אליו

3.       שמע שהאירוע התרחש לקרוב משפחה או חבר קרוב; במקרה של מוות או איום במוות של קרוב משפחה או חבר קרוב, יש גוון אלים או לא צפוי לאירוע

4.       נחשף לפרטים קשים ביחס לאירוע באופן עוצמתי או חוזר (למשל, אנשי סיוע; אינו כולל מדיה, אלא אם החשיפה למדיה קשורה לעבודה)

B.     נוכחות של אחד או יותר מהתסמינים חודרניים (Intrusion symptoms) הבאים, הקשורים לאירוע הטראומטי, שהחלו לאחר החשיפה לאירוע הטראומטי:

1.       זיכרונות חודרניים בלתי רצוניים ומעוררי דחק של האירוע (בילדים יכולים להופיע במשחק חוזר)

2.       חלומות חוזרים ומעוררי דחק, בהם התוכן או האפקט קשורים לאירוע הטראומטי (אצל ילדים יכולים להיות חלומות בעתה ללא תוכן מוגדר)

3.       תגובות דיסוציאטיביות (למשל פלשבקים) בהם הפרט חש או מגיב כאילו האירוע הטראומטי מתרחש שוב (מופיע על רצף, עד כדי אובדן מוחלט של המודעות לסביבה); (אצל ילדים השחזור יכול להופיע במחשק)

4.       דחק פסיכולוגי אינטנסיבי או ממושך בעת חשיפה לרמזים פנימיים או חיצוניים המייצגים או דומים להיבטים של האירוע הטראומטי

5.       תגובה פיסיולוגית משמעותית בעת חשיפה לרמזים פנימיים או חיצוניים המייצגים או דומים להיבטים של האירוע הטראומטי

C.     הימנעות מתמשכת מגירויים הקשורים לאירוע הטראומטי, שהחלה לאחר התרחשותו של האירוע, הבאה לביטוי באחד או שני הבאים:  

1.       הימנעות מ או מאמץ להימנע מזיכרונות, מחשבות או רגשות מעוררי דחק על האירוע או הקשורים אליו

2.       הימנעות או מאמץ להימנע מתזכורות חיצוניות (אנשים, מקומות, שיחות, פעילויות, אובייקטים או מצבים) המעוררים זיכרונות, מחשבות או תחושות ביחס לאירוע או שקשורים אליו

D.    שינוי שלילי בתחום הקוגניטיבית ובמצב הרוח הקשורים לאירוע הטראומטי, שהחלו או שהחמירו לאחר החשיפה, כפי שבאים לידי ביטוי בלפחות שניים מהתסמינים הבאים:

1.       חוסר יכולת לזכור היבט חשוב באירוע הטראומטי (כתוצאה מאמנזיה דיסוציאטיבית ולא כתוצאה מחבלת ראש, סמים או אלכוהול)

2.       תפיסות או ציפיות שליליות מוגזמות ועיקשות ביחס לעצמי, לאחר, ולעולם (אני רע, לא ניתן לסמוך על אף אחד, העולם הוא לחלוטין רע)

3.       עיוותי חשיבה עיקשים ביחס לסיבות או לתוצאות של הטראומה , המובילים את הפרט להאשמה עצמית או האשמת אחרים.

4.       מצב רגשי שלילי מתמשך – פחד, אימה, כעס, אשמה, בושה

5.       ירידה משמעותית בעניין או בהשתתפות בפעילויות משמעותיות

6.       תחושת ניכור או ניתוק מאחרים

7.       חוסר יכול לחוות רגשות חיוביים כגון – חוסר יכולת לחוות רגשות שמחה, סיפוק או אהבה

E.     שינוי משמעותי בעוררות ובתגובתיות הקשורים לאירוע הטראומטי, שהחלו או החמירו לאחר החשיפה, כפי שבא לביטוי בלפחות שניים מהתסמינים הבאים:

1.       התנהגות רוגזנית והתפרצויות זעם (ללא פרובוקציה), באה לידי ביטוי לרוב בביטוי אגרסיה מילולית או פיסית כלפי אחרים או אובייקטים

2.       חוסר זהירות או התנהגות הרסנית

3.       דריכות יתר

4.       תגובות בהלה מוגזמות

5.       קושי בריכוז

6.       הפרעות בשינה (קושי להירדם, להישאר ישן או שינה חסרת מנוחה)

F.      משך התסמינים הוא חודש לפחות

G.    התסמינים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או ליקוי תפקודי בתחום החברתי, תעסוקתי או אחר משמעותי

H.    התסמינים אינם תוצאה של מצב רפואי או שימוש בחומרים ממכרים

With delayed expression - אם התסמינים במלואם אינם מגיעים לביטוי מלא עד לפחות 6 חודשים לאחר האירוע.

ישנו תת סוג לילדים מתחת לגיל 6.