שפיכה מעוכבת – Delayed Ejaculation
קריטריונים לאבחון
A. כל
הסימפטומים שיובאו בהמשך חייבים להתרחש בכמעט כל או כל (75%-100%) פעילות מינית בה
הפרט לוקח חלק. (במקרים בהם הסיטואציה מובחנת או אם בהכללה, בכל סיטואציה) ומבלי
שהפרט ירצה לעכב.
1. עיכוב
ברור/מובהק בשפיכה.
2. חוסר עקביות
מובהקת בשפיכה או העדר שפיכה.
B.
הסימפטומים מקטגוריה A התקיימו כחצי שנה לכל הפחות.
C.
הסימפטומים מקטגוריה A גרמו למצוקה נפשית משמעותית לפרט.
D. ההפרעה
במיניות אינה מוסברת טוב יותר על ידי הפרעות נפשיות שאינן מיניות או כתוצאה ממצוקה
במערכת היחסים הזוגית ואינו נגרם עקב שימוש חומרים/ תרופות או מצב רפואי אחר.
להבדיל / לציין אם:
כל החיים: ההפרעה קיימת מאז שהפרט החל להיות
פעיל מינית.
נרכש: ההפרעה התפתחה לאחר תקופה של תפקוד מיני
נורמאלי באופן יחסי.
להבדיל/לציין אם:
כללי: לא מוגבל למצבי גירוי, סיטואציות או
פרטנרים מסוימים.
מצבי (situational): מתקיים רק במצבי גירוי,
סיטואציות או פרטנרים מסוימים.
מידת חומרה נוכחית:
מתון: הוכחות למצוקה מתונה בעקבות הסימפטומים מקטגוריה
A.
בינוני: הוכחות למצוקה בינונית בעקבות
הסימפטומים מקטגוריה A.
חמור: הוכחות למצוקה חמורה או רבה בעקבות
הסימפטומים מקטגוריה A.
מאפיין דיאגנוסטי:
המאפיין המייחד מובחן על ידי עיכובים או חוסר יכולת לשפיכה. (קריטריון A). הגבר
מדווח על קשיים או חוסר יכולת לשפיכה וזאת על אף הימצאותם של גירויים מיניים
תואמים ורצון להגיע לשפיכה. התלונה הנוכחית לרוב כוללת פעילות מינית עם פרטנר.
ברוב המקרים הדיאגנוזה תתרחש בעקבות דיווח עצמי. המושג "מעוכב" אינו
מוגדר בגבולות או משך זמן ברור וזאת מכיוון שאין הסכמה לגבי משך הזמן הסביר להגעה
לאורזגמה או לזמן החורג מהסביר לכך לגברים והפרטנרים שלהם.
מאפיינים קשורים התומכים בדיאגנוזה:
הגבר והפרטנר שלו מדווחים על ניסיון ארוך להגיע לאורגזמה עד לכדי התשה או
חוסר נוחות גניטלי והפסקת המאמצים. גברים מסוימים ידווחו על הימנעות מפעילות מינית
בשל הדפוס החוזר או הקושי בהגעה לשפיכה. חלק מהפרטנרים מדווחים כי חשים לא מושכים
מבחינה מינית בעקבות הקושי של הגבר להגיע לשפיכה בקלות. בנוסף לתת סיווג של "כל החיים/ נרכש"
ו "כללי/ מצבי" חמשת המרכיבים הבאים צריכים להילקח בחשבון בזמן הערכה
ואבחון שכן יכולים להיות רלוונטים להסברת ההפרעה ו/או הטיפול:
1) גורמים בפרטנר (בעיות במיניות
של הפרטנר, מצבו הרפואי של הפרטנר וכו')
2) גורמים במערכת היחסים ( דלות
בתקשורת, סתירה או אי הלימה בתשוקות המיניות וכו')
3) גורמים בפגיעות של הפרט:
(דימוי גופני נחות, היסטוריה של התעללות נפשית או מינית וכו'), הפרעות פסיכיאטריות נלוות (דכאון, חרדה וכו')
או מצבי לחץ (פיטורים, שכול).
4) גורמים תרבותיים או דתיים (
עכבות בשל איסורים דתיים בנוגע לפעילות מינית, תפיסות בנוגע למיניות וכו')
5) גורמים רפואיים הרלוונטים
לפרוגנוזה, למהלך או לטיפול.
כל אחד מהגורמים הנ"ל יכולים לתרום בצורה שונה לנוכחות הסימפטומים
בגברים הסובלים מההפרעה.
שכיחות
השכיחות אינה ברורה בשל מחסור בהגדרות מדויקות לסינדרום הנ"ל. מבין
ההפרעות במיניות זו התלונה הכי פחות נפוצה
בקרב גברים. רק 75% מהגברים מדווחים של כך שתמיד מגיעים לשפיכה בזמן פעילות מינית
ופחות 1% מהגברים ידווחו על עיכוב בשפיכה שנמשך מעל שישה חודשים.
התפתחות ומשך ההפרעה
עיכוב בשפכה המוגדר כ"כל החיים" מתחיל כבר בהתנסויות מיניות
מוקדמות/ ראשוניות ונמשיך לאורך כול
החיים. לפי ההגדרה עיכובים "נרכשים" מתפתחים לאחר תקופה של תפקוד מיני
תקין. יש מעט הוכחות הנוגעות לעיכובים "נרכשים" בשפיכה. ברוב המקרים
העיכובים בשפיכה נשארים יחסית עקביים עד סביבות גיל חמישים, אז תדירות האירועים
נוטה לעלות משמעותית. גברים בגילאי 80+ מדווחים על פי שתיים יוותר קשיים בהגעה
לשפיכה מאשר גברים הצעירים מחמישים.
גורמי סיכון ונקודות לאבחנה
גנטיקה ופיזיולוגיה. האובדן בשליטה מהירה בעצבים הסנסורים היקפיים
המיוחסת לגיל וכן הפחתה בהפרשה של סטרואידים מיניים המיוחסת לגיל יכולה להיות
מקושרת לעליה בתדירות הסימפטומים של שפיכה מעוכבת.
נושאים תרבותיים הנוגעים באבחון
תלונות על הפרעה או עיכובים בשפיכה הינם חוצי יבשות ותרבויות. תלונות
מהסוג הנ"ל הינן נפוצות יותר בקרב גברים אסייתיים מאשר בקרב גברים אירופאים,
אוסטרלים וגברים מארה"ב. ייתכן שהפער הינו תוצאה של שינויים תרבותיים או
גנטיים בין התרבויות.
תוצאות תפקודיות של שפיכה מעוכבת
קשיים בשפיכה יכולים לגרום לקשיים בהתעברות. עיכובים בשפיכה לרוב מלווה
שמצוקה פסיכולוגית ללפחות אחד מהפרטנרים.
הבחנה מבדלת
מצב רפואי נוסף. עיקר ההבחנה בדיאגנוזה היא בין
מצבים של עיכובים בשפיכה כתוצאה מסיבות פסיכולוגיות,רפואיות או קומבינציה של
השניים. תלונות הכוללות סיטואציות יכולות לרמוז לבסיס פסיכולוגי לסימפטום (גברים
שמתלוננים שמצליחים להגיע לשפיכה עם מין אחד אך לא עם המין השני. תלונות על יכולת
להגיע לשפיכה עם פרטנר מסויים אך לא עם פרטנר אחר מאותו המין, עוררות מינית כתוצאה
ממשיכה לאובייקטים לא אנושיים, גברים הצריכים רמת פעילות חזרתית /טקסית גבוהה בזמן
אקט מיני עם פרטנר –Highly ritualized activity). מצב רפואי נוסף (מחלה או
פציעה) שאינו קשור לגורמים פסיכולוגים ויכול להוות בעיה בשפיכה הינה פגיעה במערכת
העצבים של האשכים. לדוגמא לאחר ניתוח קשה אשר פגע במערכת הסמפטטית, ניתוח
אבדומינוטריטונאום.
שפיכה נעשת בשליטה של מערכת העצבים האוטונומית הצמודה למערכת הבטנית
ומרכזי עצב פודנטל השייכים למערכת הפרה- סימפטטית. מספר מחלות עצביות כגון: ניוון
שרירים, סכרת ונימול/ כאבים בקצות העצבים כתוצאה מאלכוהול יכולות לגרום להפרעות
בשפיכה. האבחנה המבדלת תתייחס לשפיכה אחורית הנעשת לתוך שלפוחית השתן אשר עלולה
לגרום לביות באורטרה והפרוסטטרה.
שימוש בחומרים/תרופות. מספר תרופות כגון תרופות
אנטי-דיכאוניות, אנטי- פסיכוטיות, תרופות נגד אלפא פעילה ?! (Alpha sympathetic) ותרופות המכילות אופיום יכולות לגרום לבעיות בשפיכה.
כשל באורגזמה. חשוב לברר בזמן אבחנה אם
בהיסטוריה של התופעה יש עיכוב בשפיכה או בחוויה החושית של אורגזמה או בשניהם ביחד.
שפיכה הינה פעולה המתרחשת באשכים כאשר אורגזמה הינה בעיקרה חוויה סובייקטיבית.
שפיכה ואורגזמה לרוב מתרחשות ביחד אך לא תמיד. למשל גבר עם שפיכה תקינה יכול
להתלונן על ירידה בהנאה המינית (שפיכה אנהדונית Anhedonic
ejaculation).במקרה
כזה לא תינתן אבחנה של עיכוב בשפכה. ייתכן כי מדובר בהפרעה מינית אחרת או הפרעה
מינית לא ספציפית (Unspecified sexual dysfunction ).
מחלות נלוות
ישנם מספר הוכחות המרמזות על שכיחות גבוהה יורת של שפיכה מעוכבת במקרים של
דיכאון מג'ורי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה