הפרעת התקשרות תגובתית (ריאקטיבית) – Reactive Attachment Disorder
A.
דפוס
חוזר של התכנסות או הימנעות רגשית כלפי
הדמויות המטפלות העיקריות הבא לידי ביטוי בשני הבאים:
1.
הילד
לעיתים רחוקות או נדירות מחפש נחמה או הרגעה מהדמויות המטפלות כאשר נמצא במצב
מצוקה.
2.
הילד
לעיתים רחוקות או נדירות מגיב לנחמה או הרגעה כאשר במצוקה.
B. קושי
חברתי ורגשי רציף הבא המאופיין בלפחות 2 מתוך ה-3:
1.
תגובה
רגשית וחברתית מינימלית כלפי האחר.
2.
אפקט
חיובי מוגבל
3.
אפיסודות
לא מוסברות של עצבנות, עצב, או פחד המתרחשות גם כאשר המפגש עם המטפל העיקרי אינו
מהווה סכנה מציאותית כלל.
C.
הילד
חווה דפוס של התנהגויות קיצוניות וטיפול לא מספק כלפיו, שניתן לראותם בלפחות 1
מהנ"ל:
1. הזנחה או מניעה חברתית של המטפל העיקרי הבאה
לידי ביטוי בחוסר מילוי צרכים רגשיים בסיסיים של נחמה, סטימולציה וחיבה.
2. חילופים חוזרים של הדמות המטפלת העיקרית המקשים
על יצירת התקשרות יציבה (כגון: שינויים רבים של משפחת האומנה)
3. גידול הילד בסטינג יוצא דופן שמקשה באופן
משמעותי על היכולת של הילד ליצור במות להתקשרות סלקטיבית (מוסדות שיש כמות גדולה
של מפגשים ילד- הורה).
D.
הטיפול
בקריטריון C הוא זה שככל הנראה אחראי
על התנהגות הילד כפי שמופיע בקריטריון A ( התסמינים שבקריטריון A
החלו עקב או לאחר חוסר הטיפול המספק/ יעיל שמופיע בקריטריון C.
E.
ההפרעה
אינה עונה על הקריטריונים של הפרעות בספקטרום האוטיסטי.
F.
ההפרעה
נוכחת ומופיעה לפני גיל 5.
G.
לילד
יש גיל התפתחותי של לפחות 9 חודשים.
פרט אם:
אם ההפרעה מתמידה: ההפרעה מופיעה וקיימת למעלה מ- 12 חודשים.
חומרת ההפרעה
פרט את חומרת ההפרעה הנוכחית- ההפרעה תיחשב "חריפה" כאשר כל
הסימפטומים תואמים את התנהגות הילד, כל סימפטום מעלה את חריפות ההפרעה באופן יחסי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה